הנשיאה ד' ביניש:
העתירה שלפנינו מופנית כנגד צו תפיסת מקרקעין מס' 27/04/ת', אשר הוצא על-ידי המפקד הצבאי בחודש מרץ 2004 לצורך הקמת גדר הביטחון על אדמות הכפר צפא, מזרחית לקו הירוק, מדרום-מזרח ליישוב כפר האורנים שבגוש מודיעין, באזור יהודה ושומרון (להלן: האזור).
רקע
1. הגדר במקטע נשוא העתירה הינה חלק מגדר הביטחון שמקימה ישראל, במטרה למנוע חדירת מחבלים לשטחה ועל-מנת להגן על אזרחי המדינה מפני פיגועי טרור אשר מקורם באזור. מקטע הגדר הרלוונטי לענייננו, אשר בנייתו הושלמה כבר בשנת 2006, חוצץ בין הכפר הפלסטיני צפא, בו מתגוררים כ-4,800 תושבים, לבין הישובים הישראליים כפר האורנים וכפר רות, המצויים מצפון-מערב לו.
2. אורכו של תוואי הגדר נשוא העתירה הינו כ-3.2 קילומטרים, אותם ניתן לחלק לשני מקטעים - המקטע הדרומי שבין כביש 443 וכביש 455, בסמוך לכפר רות, והמקטע הצפוני שבין כביש 455 וגבול הישובים הצפוניים - בלעין מצדה המזרחי של הגדר, ומודיעין עילית מצדה המערבי. מצפון-מערב למקטע הצפוני משתרעת תכנית מתאר להרחבת מודיעין עילית - שכונת "מתתיהו מזרח" (מס' 210/8/1). חלקה המזרחי של תכנית זו (שלב ב') דורש אישור נוסף של שר הביטחון, והבנייה בו אינה אפשרית כיום. ממערב למקטע הצפוני, במדרון היורד מהשטח הבנוי של היישוב כפר האורנים אל עבר תוואי הגדר, מתוכננת הקמתה של שכונה חדשה ביישוב, בהתאם לתכנית מס' 211/2 שהופקדה בשנת 1999 אך טרם אושרה למתן תוקף.
3. העותר 1 הינו ראש מועצת הכפר צפא. העותרים 5-2 הינם תושבי הכפר צפא ובעליהן של חלקות חקלאיות אשר נותרו ממערב לגדר הביטחון. העותרים הגישו את עתירתם נגד ממשלת ישראל, שר הביטחון ומפקד כוחות צה"ל באזור (להלן: המדינה או המשיבים). משיב נוסף לעתירה הינו ועד היישוב כפר האורנים.
העתירה וההליכים שקדמו לה
4. תוואי הגדר נשוא העתירה נדון בפני בית משפט זה בכמה עתירות קודמות. בשנת 2004 הגישו ראשי מועצת הכפר צפא והכפר בלעין עתירה משותפת נגד תוואי הגדר (בג"ץ 11363/04). במהלך הדיון בעתירה - ביום 15.12.04 - הוגשה לבית המשפט הודעה מוסכמת מטעם כל הצדדים לעתירה. ההודעה המוסכמת התייחסה, בין היתר, למקטע הדרומי של תוואי הגדר נשוא העתירה, ולפיה הסכימו הצדדים לביצוע העבודות למימוש צו תפיסה 27/04/ת', בקטע שבין כביש 443 לכביש 455, בכפוף לצמצום הפגיעה בחקלאים, כפי שהוסכם. ביום 16.12.05, במועד הדיון בעתירה, הודיעה באת-כוח העותרים כי העותרים מבקשים למחוק את העתירה, וכך נעשה.
5. זמן קצר ביותר לאחר מחיקת העתירה בבג"ץ 11363/04, ביום 22.2.05, הגישו תושבים מהכפר צפא עתירה נוספת נגד תוואי הגדר (בג"ץ 1826/05). בית המשפט נענה לבקשת העותרים והוציא צו ארעי אשר אסר על המשך העבודות לצורך בניית קטע הגדר אליו התייחסה העתירה. בעתירה זו לא צוין דבר ביחס לעתירה הקודמת, אשר נמחקה לבקשת העותרים, ועל כן, בתום הדיון בעתירה, הורה בית המשפט על מחיקתה, בשל חוסר ניקיון כפיים. וכך נאמר בפסק הדין מיום 3.3.05:
"עובדת קיומה - ומחיקתה - של העתירה בבג"ץ 11363/04 היא חיונית ונוגעת ישירות לעניין. חזקה על העותרים, ולמצער על באת-כוחם, שהיו מודעים לקיומה של העתירה ולהליכים שהתקיימו בגדרה. בנסיבות אלה, ההימנעות מציון הדברים בעתירות שלפנינו מהווה חוסר ניקיון-כפיים של ממש, המצדיק את מחיקת העתירה.
יתרה מכך, בהתחשב בהליכים שהתקיימו בבג"ץ 11363/04, נראה שאף לגוף העניין לא היה מקום לעתירות שלפנינו. טענותיהם של העותרים (באמצעות ראשי מועצות הכפרים ופרקליטיהם) בעניין התוואי הראוי באזור מגוריהם נשמעו ונידונו בפירוט במסגרת התייחסות המשיבים לבג"ץ 11363/04, וניתן להן מענה ענייני, שאף הביא להסדרים דיוניים שונים. על רקע זה בחרו לסגת בהם מן העתירה הקודמת ולבקש את מחיקתה. העותרים בפנינו לא הציגו כל הצדקה לחידוש הדיון באותם עניינים ממש, במסגרת עתירותיהם הנוכחיות".
6. למעלה משלוש שנים לאחר פסק הדין בבג"ץ 1826/05, ביום 27.2.08, הוגשה העתירה שלפנינו. בעתירה מבקשים העותרים את פירוקה של גדר הביטחון בקטע הבנוי על אדמות הכפר צפא ואת ביטולו של צו התפיסה 27/04/ת', שמכוחו נבנתה הגדר בקטע זה. לאחר שהוגשו תגובות מקדמיות מטעם המשיבים, קיימנו, ביום 28.9.08, דיון בעתירה. בעקבות הדיון הגישו הצדדים הודעות משלימות ביחס לסוגיית השיהוי, ועתה הגיעה העת להכרעתנו.
טענות העותרים
7. טענתם המרכזית של העותרים הינה כי תוואי הגדר אינו חוקי, משום שהשיקול העיקרי שעומד בבסיסו אינו שיקול ביטחוני אלא שיקול פוליטי של הרחבת הישובים הישראליים הסמוכים לתוואי הגדר נשוא העתירה. לטענת העותרים, הגדר נשוא העתירה רחוקה מרחק רב מהשטח הבנוי של הישובים הישראליים, והטעם לכך הינו הרצון לאפשר בנייה עתידית בישובים אלה. בהתאם לכך, נטען בעתירה כי תוואי הגדר עוקב אחר קו תכניות המתאר להרחבת מודיעין עילית וכפר האורנים, ולא אחר קו טופוגרפי, קו הבתים של הישובים או כל קו אחר שיכול להיחשב כקו בטחוני. העותרים טוענים עוד, כי תוואי זה מפריד בין הכפר צפא לבין 3,699 דונם מאדמותיו, אשר מהווים כ-38% מכלל אדמות הכפר. על אדמות אלה, כך נטען, מצויות חלקות חקלאיות מעובדות בבעלותם של רבים מתושבי הכפר, ונטועים בהן אלפי עצי זית וגידולים נוספים. העותרים טוענים כי בעקבות הקמת הגדר נפסקו הגידולים העונתיים באדמות הללו וכן הופסק השימוש בהן לצרכי מרעה, בשל חוסר היכולת להגיע אליהן בתדירות הנדרשת וקשיי הנגישות שיצרו הגדר ומשטר ההיתרים הכרוך בה. נוכח פגיעה קשה זו בתושבים הפלסטיניים, נטען בעתירה כי מדובר בתוואי שאינו מידתי ועל כן יש לפסלו.
8. ביחס להליכים הקודמים שהתקיימו בנוגע לתוואי הגדר נשוא העתירה, מציינים העותרים כי באת-כוחם דאז, עו"ד עטייה, חתמה בזמנו על הסכמות שונות ללא היוועצות בתושבים וללא ידיעתם. עוד הודגש, כי ההסכמות בין הצדדים התייחסו רק למקטע הדרומי, ולא למקטע הצפוני, העומד במרכז העתירה הנוכחית. בהיבט זה טוענים העותרים כי חרף קיומן של עתירות קודמות הנוגעות לתוואי הגדר נשוא עתירה זו, עד כה לא בחן בית המשפט את חוקיות התוואי לגופה, כך שטרם היה להם יומם בבית המשפט. באשר לסוגיית השיהוי, טוענים העותרים כי עתירתם כלל אינה נגועה בשיהוי, ממספר סיבות. ראשית, לטענתם, צו התפיסה עליו מתבסס תוואי גדר הביטחון נשוא העתירה הוצא רק ביום הדיון בעתירה, ומשכך בעת הגשת העתירה הופנו הטענות כנגד גדר שניצבה אותה העת ללא צו תפיסה בתוקף. שנית, העתירה הוגשה בעקבות מתן פסק הדין בעניין גדר הביטחון שהוקמה על אדמות הכפר בלעין (בג"ץ 8414/05 יאסין נ' ממשלת ישראל (טרם פורסם, 4.9.2007) (להלן: פרשת בלעין)), אשר שינה את המצב המשפטי שהיה קיים עד אותה העת. שלישית, נטען כי רק לקראת הגשת העתירה נודע לעותרים כי תכנית המתאר להרחבת היישוב כפר האורנים (תכנית מס' 211/2), מצויה בהקפאה - זאת בניגוד לאמור בתגובת המדינה לעתירה בבג"ץ 11363/04, לפיו התכנית מצויה בשלבי אישור מתקדמים. לבסוף, טוענים העותרים כי גם לו היו יסודות עילת השיהוי מתקיימים בענייננו, הרי שאינטרס שלטון החוק במקרה זה גובר לאין ערוך על הפגיעה שיצר השיהוי במועד הגשת העתירה.
טענות המשיבים
9. לטענת המדינה, דין העתירה להידחות על הסף עקב שיהוי כבד בהגשתה. על אחת כמה וכמה נכון הדבר ביחס למקטע הדרומי, אשר נבנה לאחר שהושגה הסכמה בין המדינה לבין נציגי הכפר צפא ביחס למקטע זה. באשר למקטע הצפוני, טוענת המדינה כי העותרים מחקו את עתירתם הראשונה הנוגעת לחלק זה (בבג"ץ 11363/04) וכי עתירתם השנייה ביחס למקטע זה (בג"ץ 1826/05) נמחקה על הסף בגין אי-ניקיון כפיים בהגשתה ונוכח הסכמות הצדדים בבג"ץ 11363/04. לגוף העניין, מצוין בתגובת המדינה כי אמנם, אם היתה מתוכננת הגדר כיום, היא היתה מוסטת בכ-100-250 מטרים מערבה. זאת, מאחר שבתכנון התוואי הקיים התחשבה המדינה בקיומן של תכניות המתאר להרחבת הישובים מודיעין עילית וכפר האורנים - תכניות שאינן בתוקף ולכן אין מקום להתחשב בהן. עם זאת, טוענת המדינה כי פירוק הגדר בתוואי הקיים ובנייתה מחדש יגרמו לפגיעה קשה במאות דונמים של אדמות חקלאיות פוריות, אשר ייתפסו לצורך בניית התוואי החדש. בחינת התועלת המצומצמת הנובעת מהסטת התוואי מרחק קטן מערבה, אל מול הנזק אשר ייגרם לבעליהן של החלקות עליהן ייבנה התוואי החדש, הובילה את המדינה למסקנה כי הנזק עולה על התועלת ולכן יש להותיר את התוואי הקיים על כנו.
10. ועד היישוב כפר האורנים מוסיף וטוען, כי שלב א' של תכנית המתאר להרחבת מודיעין עילית (מס' 210/8/1) קיבל תוקף מלא ונמצא בהליכי בניה ואכלוס מתקדמים. משכך, נטען כי אין פסול בקביעת התוואי בהתאם לצורך להגן על מרקם עירוני בנוי וקיים. עוד נטען, כי העותרים לא הצביעו על פגיעה קניינית או פגיעה במרקם חייהם שנגרמו להם כתוצאה מתוואי הגדר וכי מדובר בסוגיה מדינית שאין בית המשפט נוהג להתערב בה. לבסוף, נטען כי עיריית מודיעין עילית היא נפגעת פוטנציאלית ישירה של העתירה ואי צירופה כמשיבה עולה כדי פגם מהותי המחייב דחיית העתירה על הסף.
דיון